תיאור
שלום רב
אנחנו נשואים כבר 7 שנים והסיפור פה ארוך אך אשתדל לתמצת.
אני עצמי עברתי בעיות נפשיות ובעיות של התעלפיות.עם סיום שירותי הצבאי,המצב הלך והחריף.קיבלתי כדורים נגד דיכאון,ונבחן הנושא של ההתעלפיות,בהתחלה חשבו שזה אפילפסיה אך לאחר בדיקה יסודית עם חוות דעת פרופוסור נקבע שאין לי אפילפסיה,כמו כן לאחר מכן הומלץ לי על ידי רופא המשפחה שלי להפסיק לקחת כדורים ולנסות להשתקם.
לאחר מכן השתקמתי,והרגשתי הרבה יותר טוב,קיבלתי מכתב רפואי מרופא המשפחה שמצבי הבריאותי טוב,ואני לא לוקח כדורים יותר.הראיתי את זה לרב שלי שעסק בשידוכין שלי.
לאחר שנתיים מכן נפגשתי עם אשתי לעתיד.לאחר פגישה שניה.התבררו לנו שיש לה בעיות רפואיות.
הרב שלי עצר את זה עד לאחר בירור יסודי.
הרב שלי דיבר איתה ועם הרב שלה. הבעיה הרפואית שלה שהיה לה דיכאון בעבר שהיתה נערה ועכשיו אין לה,והיא לוקחת רבע כדור לדיכאון למטרת איזון כדי שלא יחזור לה.(לשאלתנו האם יש עוד משהו והאם היה בעבר עוד משהו שלא אמרתם לנו התשובה היתה שלילית)
לאחר החתונה התגלו דברים מחרידים.
היא לא קמה בבוקר אלא בשעה 13:00 כל יום,במשך 3 שבועות ראשונים היא לא הכינה בכלל אוכל.לאחר מכן היא הכינה אוכל לסירוגין.כמו כן היא סירבה לחיי אישות,פעם רצתה ופעם לא.עוד בליל החופה היא סירבה לאישות,והדבר הזה נמשך עד היום.
כשהיא לא היתה בבית היא השאירה את המסמכים הרפואיים שלה.אני קראתי אותם וזה מה שיצא.
היא היתה מאושפזת בבית חולים לחולי נפש 3 חודשים עקב ניסיונות התאבדות.
בגיל 6 היא עברה תקיפה מינית,שבגינה היתה מטופלת אצל פסיכולוגית לנוער.ואחרי הנישואין המשיכה עוד בסך הכל כמעט 4 שנים טיפול.
לפני החתונה היא נשלחה על ידי רבותיה לרבנית מדריכת כלות שהיא מומחית באישות,וזה לא היה קשור להלכות,את ההלכות היא למדה אצל מדריכה אחרת,אלא כאן היא טופלה בבעיית אישות שהיא חוששת ממנה.
לאחר כשנה נולדה לנו תינוקת.היא לא טיפלה בה רק מקלחות וכדומה.אבל לקום בלילה ולקום בבוקר כדי להכיל את התינוקת במטרנה,והחליף טיטול אני עשיתי היא היתה יושנת עד שעה 13:00 או 12:00.קופת חולים אני לקחתי אותה.טיפת חלב היא לקחת אותה.ככה זה נמשך במשך שנים.
כשהייתי יוצא מהבית ומשאיר את התינוקת ישנה בבוקר,הייתי חוזר ומוצא את התינוקת צורחת לאוכל ואין מענה האמא יושנת.
בעקבות כך חלה התדרדרות במצבי הבריאותי והתמוטטתי מבחינה נפשית,חזרתי לפסיכאטרים והם איבחנו אותי במחלה אחרת שנקראת הפרעה דו קוטבית,קיבלתי תרופה.אך במשך השנים התרופה הזאת הזיקה לי מאוד,וגם הכבד נחלש בתיפקודו,ובאופן כללי מצבי הבריאותי התדרדר וכוחי תשש.
אנחנו קיבלנו היתר ל3 שנים למניעת הריון. אך אשתי אחרי ה3 שנים האלה סירבה להאריך בטענה שמצבה הבריאותי השתפר מאוד אני התנגדתי אך פוסק הטהרה פסק להוריד את ההתקן.
ולאחר שנה נולדה לנו עוד תינוקת ושוב אותו סיפור,אבל הפעם אני כבר לא תיפקדתי היא תפקדה יותר.אבל עדיין היא קמה מאוחר,ועדיין יש דברים לא טובים בענין הזה.
בכל אופן היא אומרת שהיא בריאה,ומצאתי אותה משקרת כמה פעמים בנוגע לשעת ההתעוררות שלה.
בינתיים הילדה הגדולה בגן,בממוצע בין 1 ל2 בשבוע מינמום היא מאחרת את ההסעה (אני כבר לא קם בבוקר אינני מסוגל)וגם הרבה פעמים אולי בממצוע 1 לשבוע וחצי הילדה בכלל לא הולכת לגן)
והיא ממשיכה לטעון שהיא בריאה,ולכן דאגתי שהיא לא תוכל לטעון בבית הדין שהיא בריאה,כי יש הוכחות חותכות והמבין יבין).
נושא אחר ובעייתי זה נושא רשיון הנהיגה.
היא לומדת 3 וחצי שנים ונכשלה ב9 טסטים עם מאות שיעורים והפסד של 30 אלף ₪ מצבנו הכלכלי אינו מאפשר והיא לא מוכנה לוותר היא אומרת שהיא לא תשמע לי בענין.
ובנוסף היא הודיעה שהיא כן תביא ילדים ושהיא בריאה,למרות שעוד מעט הרווחה תיכנס לתמונה.
אני מוכרח להודות שאני לא רוצה אותה ואני מעונין לגרש אותה אבל יש 3 בעיות:
1-מי יגדל את הילדים?
2-אנו גרים בדירה שניה של אבא שלי ואנו לא משלמים שכירות,אך אבא שלי הודיע לי שאם אני יגרש אותההוא יסלק אותי מהבית ואין לי מספיק כסף לשכירות של דירת אחרת קצבת הנכות שלי אינה מספיקה
3-דמי כתובה
הבעיה הקשה היא שכבר יותר מ3 חודשים היא לא מוכנה לטבול במקווה עד שאני יהיה בן אדם,והיא טוענת,שאני לא מחייך אליה ואינה מראה לה חיבה ,והיא צודקת,ואני צודק בזה כל כל מה שהיא עשתה לי מהרמאות ועד המרידה בענין רשיון הנהיגה ובענין הילדים.
השאלה היא האם אני יכול לגרש אותה בלי כתובה? ואז אני יוכל לנסות למצוא פתרון דיור של הוסטל או משהו כזה?
תשובה:
שלום רב,
אולי נתחיל עם הפרק הראשון.
לפני הנישואין חששתם שיש לה בעיה כלשהי, עצרתם הכל, וביררתם, ואכן הגעתם למידע שהיו לה בעיות מסויימות, אבל היום ב"ה הכל תקין והיא בסדר גמור. שאלתם האם יש מידע נוסף בעיננה, התשובה היתה שלילית. אולם למעשה, לפי התיאור שאתה מתאר בנוסף על מה שנאמר לכם, יש עוד הרבה… ובעצם שיקרו עליך ועל הרב שליווה אותך. כלומר, יש כאן דבר שהוא מעבר להסתרה שקיימת לעיתים בשידוכים, אלא נשאלה שאלה מאד ספציפית, והתשובה היתה שלילית במקום חיובית.
בנושא של קידושי טעות, יש לדבר כזה, משמעות, ראה בדברי הרא"ש שהובאו בסי' עז ברמ"א סעי' ג' שאם הבעל עשה שלא כהוגן וקידש אותה בתחבולות ורמאויות, כופין אותו לגרשה. כלומר, כשיש מצב מסויים, שהמצב עצמו אינו מאפשר כפיה, גם כרוך בזה גם רמאות זה סיבה לגרום לכך שיכפו אותו לגרשה.
כיוצא בזה בשו"ת חתם סופר (שו"ת אבה"ע סי' פב), שהעיר על דברי המשנה בקידושין מט,ב "המקדש את האשה, ואמר כסבור הייתי שהיא כהנת והרי היא לויה, לויה ונמצאת כהנת, ענייה והרי היא עשירה, עשירה והרי היא ענייה – מקודשת, מפני שלא הטעתו". והגמרא מסבירה שהסיבה היא משום דברים שבלב אינם דברים. והקשה החתם סופר מדוע מדגישה המשנה מפני שלא הטעתו. שיאמרו משום שלא איכפת לי מה היה בדעתו כשלא אמר בפירוש. לכן הסביר שדווקא משום שלא הטעתה אותו אלא הוא הטעה את עצמו, לכן אנו אומרים שהקידושין לא בטלים. אולם אם היא הטעתה אותו זה כבר סיבה לבטל את הקידושין.
ובמה הדברים אמורים בנד"ד, אין כל ספק שאישה זו זקוקה לגט, אני לא בא לומר שהקידושין בטלים לגמרי והיא אינה זקוקה לגט. אבל לפחות לענין הכתובה, יש מקום לומר שיש כאן קידושין טעות כדי להפטר מהכתובה.
אמנם, המשכת לחיות גם לאחר שהתבררו לך היטב ממדי הבעיה. וכידוע בדברי הבית שמואל והחלקת מחוקק (סי' לט סעי' ה') שאם המשיך לחיות עימה לאחר שנודע לו המום, הרי שהוא מחל על המום. אולם בשו"ת אור גדול סי' ה' האריך מאד בסוגיה זו, שם דן אודות אדם שבא להתגרש 9 שנים לאחר הנישואין, ובעצם 9 שנים לאחר שנודע לו המום, ובכל זאת מצדד לומר שלא איבד את טענת המקח טעות, משום שבכל עת סבר שהמצב ישתפר וניסה בצורה כזו או אחרת. בפרט היום כשאי אפשר להתגרש ביום אחד, אלא צריכים לתבוע בבית הדין והדבר יכול להמשך זמן ממושך. אולם איני יודע אם טיעונים אלו שייכים במקרה שלך, דברים אלו יצטרכו להתברר בבית הדין.
בנוסף ראה שם במה שכתב לחלק בין טענת תביעת הגירושין, לבין טענת הכתובה. שיתכן שעל אף שיש לו טענה לגירושין מחמת קידושי הטעות, עדיין אפשר שאין זה מספיק כדי להיפטר מהכתובה, משום שהמשך החיים איתה כדי לבדוק אם המצב ישתפר וכד', יכולים להיות על חשבונו, כלומר, אין הוא חייב מיד לגרשה. אבל אם הוא ממשיך לחיות איתה, לכאורה אינו יכול לנצל אותה עם ניסיונות ובסופו של דבר גם לא לתת לה כתובה.
לגבי שאר שאלותיך.
אני לא יודע מה לומר לך מי יוכל לגדל את הילדות. הרושם שלי הוא שגם לך וגם לאישה קשה לגדל אותן כראוי, אני ממש לא יודע מה לומר, בשביל זה צריכים אנשי מקצוע. כמו כן לגבי הדירה בה אתה מתגורר, אין לי מה לייעץ לך, נקלעת למצוקה קשה, שכל מצב הוא קשה עבורך.
לגבי המרידה שלה, גם דברים אלו צריכים להתברר בבית הדין, מצד אחד בודאי טענותיה צודקות, היא מצפה למילה טובה לחיוך וכד'. מאידך, אתה חש כך כלפיה לאחר כל מה שעברת, לכן דברים אלו צריכים להתברר בבית הדין.
שיהיה חג שמח, וה' יעזור שיוציאו אותך ואותה ממצוקתכם
פורסם על ידי אתר דין
חוות דעת
אין עדיין חוות דעת.