ילדים בצל הקורונה (ד) | הרב אלחנן קרביץ

תיאור

ילדים בצל הקורונה ד

הטוב שבקורונה

חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה. הקורונה היא מגפה שהביאה עמה הרבה דברים הנראים לעין כלא טובים, היכלי התורה ומוסדות הלימודים נסגרו, בתי הכנסת ננעלו, בריאים נחלו, חולים [ובריאים] נפטרו, אנשים הוכנסו לבידוד, ריחוק, רבים איבדו את מקור פרנסתם ועוד. אך, מי שמתבונן/ת, מי שמעמיק/ה, יכול/ה גם למצוא הרבה מאוד דברים טובים שבאו עם המגפה הנוראה.

הסיבה שאנו מרחיבים בנושא זה, הוא לא רק מפני שעלינו להודות לבורא על הדברים הטובים שבאו עם הקורונה, אלא גם בכדי שאם אנחנו לא הצלחנו לראות את הטוב, אזי המאמר יתן לנו הסתכלות על דברים שאפשר להרוויח מהקורונה, ואם ננצל את הימים הללו נכון, אנו יכולים להרוויח בו הרבה דברים לבית, למשפחה, לילדים, לעתיד החיים.

אלו לא ימים של בדיעבד, אלו אינם ימים שאנו מורחים את הזמן וממתינים בכיליון עיניים שהם כבר יעברו, אלו הם ימים שלכתחילה, ימים שיכולים לתרום לנו הרבה מאוד לעתיד הבית, לטוב או חלילה להיפך. ננסה לפרט כמה מהם, וישמע חכם ויוסף לקח.

איחוד המשפחה

בתוך סדרת המאמרים על שבת קודש שהופצו במהלך החורף האחרון, נגענו [מאמרים 75-76] גם בנושא איחוד המשפחה, כתבנו את חשיבות הדבר בכך שאחד מעיקרי חוסנם של הנערים בגיל ההתבגרות הוא הקשר המשפחתי, הידיעה שמישהו אכפת לו ממני, שמישהו חושב עלי, שמישהו יודע שקורה לי משהו, וכאשר אין את התקשורת המשפחתית, חסר/ה לנער/ה כוח לעמוד מול פיתויי הזמן. הבית חייב להיות המוקד החם ביותר, החזק, המקושר, המחובר ביותר, ופעמים שהדבר הזה חומק מבין האצבעות, ולאחר שנים פתאום אנחנו מגלים את הדבר, אך הוא כבר מעט מאוחר. וכתבנו שאחד מהימים הטובים ביותר לאיחוד זה הוא שבת קודש.

והנה, הקדוש ברוך הוא זימן לידינו חודשיים שבו כל בני הבית נמצאים 'כל הזמן' יחד, עשרים וארבע שעות ביממה, משחקים יחד, אוכלים יחד, ואף רבים יחד. אם ההורים השתתפו עם הילדים במשחקים, הושיבו את כולם ב'יחד' לארוחות, יצרו שיחות על דברים נעלים יחד עם פטפוטי שרק, אין ספק כלל שהדבר השפיע רבות על הקשר המשפחתי. אותם נערים החוזרים במהלך השנה מאוחר אל הבית, או בני הישיבה שבקושי נמצאים בבית ואינם רואים את אחיותיהם וכו', עכשיו הם היו עמהם זמן רב, ובהכרח שנוצר חיבור, תקשורת, וזה דבר מבורך מאוד – שאין לנו כלים למדוד את התועלת שבהם, אבל מובטח לנו שזה הועיל הרבה.

כמו כן, שמעתי מבתים רבים, כי מריבות שהיו מנת חלקם של הילדים, נעלמו, ירדו פלאים, וזאת מפני השעות הרבות שכולם היו ביחד, והם היו חייבים להסתדר, להתגמש, בכדי שיוכלו לשחק יחד.

בהזדמנות זו, משפחה שזכתה שילדיהם עוברים את החודשים הללו בצורה סבירה, הילדים משחקים יחד, משוחחים יחד, אוכלים יחד וכו', על ההורים להביע את הנחת שזה מביא להם, על האושר המציף את ליבם, ולהשמיע באוזני הילדים את השמחה שיש בבית המיוחד שלנו, ובכך ליצור עוד נדבך ב'גאווה הביתית' [כמו שהורחב בספר בשבילך בני (פרק ז) בפרק העוסק ב'גאוות יחידה, תחושת ערך ושייכות למשפחה' הנותן כוח לילדים לעמוד מול התמודדויות החיים].

משפחות שלא כל כך זכו לשלווה, הילדים לא כל כך משחקים יחד, המריבות קיימות שם על בסיס כמעט יומי (פעמים רבות שדבר כזה קורה בגלל חוסר נוכחות של ההורים, האמא בעבודה, האבא מסתגר בחדר לימודו – והילדים? מידי הרבה זמן לבד. שיסתדרו(?!)). אף הן, יכולות למצוא את הרגעים בו כל בני הבית יושבים יחד לשחק (על פי רוב זה יקרה כאשר אחד מן ההורים ישב על הרצפה יחד עמהם וישתתף במשחק), ובאותה הזדמנות ידברו על היופי, על הכיף, על השמחה לראות את כולם יחד משחקים, כמה זה שווה. ומתוך רגעים אלו, ומשפטי שיקוף של ההורים על ההרגשה שלהם ברגעים יפים אלו, נוכל לצפות שדקות אלו יתרחבו, זמנים אלו התרבו, ואט אט, יחד עם ליווי ההורים, יגיעו זמנים רבים שכל בני הבית ישחקו יפה ביחד. וכל זה, בתנאי שנתעלם מהשעות הקשות, ואדרבה, נביע את הערכתנו לשעות היפות.

זכרו, כמעט כל הווי הבית שלנו – בידיים שלנו [כמובן, כאשר אין בבית ילדים מיוחדים]. כל השאלה במה נתמקד, על מה נרבה לדבר, מה המשפטים הנשמעים לרוב בחלל הבית, האם הערכה על הרגעים היפים, על התנהגויות נאותות, דיבורים הולמים. או שמא המשפטים היותר מצויים הם: תפסיקו לריב כל היום, אין רגע אחד של שקט, תראו את השכנים איך שהם משחקים יפה, כואב לי כבר הראש מלשמוע אתכם וכיוצא באלו. ככל שנשקיע יותר בטוב, ביופי, ב'יש', ונמעט בפחות טוב, נתעלם מה'אין', נזכה לראות שינוי לטובה בכל ההווי המשפחתי.

הכרות שלנו עם הילדים

הזדמנות לדייק בצרכים הרגשיים כביטוי לאהבה

בספר לחינוך ילדים שיצא לאור על ידינו: בשבילך בני [ובו אוסף המאמרים שהופצו לפני כשנתיים], בפרק העוסק בנושא המחמאות [פרק א – אהבת אב לבנו], הרחבנו מה הן מחמאות אמתיות שהילדים רוצים וצריכים לשמוע ולא מה אנו רוצים להשמיע. אלא, שלרוב ההורים לא רואים את ילדיהם במשך היום, לא נפגשים עם מעשים נקודתיים של התנהגות נאותה, וממילא אינם יכולים להחמיא בצורה מטיבה, איכותית, כזו שמשפיעה לטווח ארוך, כזו המרוממת את הילד, שממלאת את ליבו של הילד בחום ובחיבור אל ההורה.

אך, בעקבות ההימצאות של הילדים בבית כל הזמן, במשך חודשים ארוכים, נוצרו לנו הזדמנויות רבות למצוא את מעשיהם הנעלים, לראות התנהגויות מיוחדות, להכיר את אישיותם, את פנימיותם, ולתת לכך ביטוי. מילות שבח נקודתיות, אישיות, הנוגעות בנפש פנימה, ובכך נבטיח לעצמנו שהם יאהבו אותנו וכתוצאה מכך ירצו להמשיך את מורשתנו. (אני ממליץ לקוראים לקרוא שוב את הפרק הראשון שבספר, ולנצל ימים אלו שהילדים בבית, לחבר אותם אלינו – ניתן לרכוש את הספר ברשת חנויות הספרים 'יפה נוף' במחיר עלות של 20 ₪ בלבד).

החלשים

בכל כתה יש את הילדים החלשים, או את הילדים המסכנים, שמשום מה פרצופם גורם לקבל יחס דוחה מאת החברה, ופעמים אף מאת המחנך, ובכיתה הם נרמסים, מושפלים, נסגרים, מתכנסים אל תוך עצמם, ובעצם נמצאים בסכנת אבדון להמשך חייהם.

הם ושכמותם, נצלו בשעת הקורונה, שהרי לא באו אל הכיתה האכזרית כלפיהם, לא קבלו השפלות, לא שמעו מילות גנאי, לא חוו אכזבות, לא הוצרכו לעשות מבחנים, אלא אדרבה, היו כל הזמן בין כותלי הבית, במקום החם והאוהב, המחבק, המעודד, הנותן כוח, המצמיח, הנותן זרקור ופוקוס לאישיות שלהם, למה שהם כן יכולים לעשות ולהצליח, למה שהם כן יכולים לבטא, ואין ספק שעבורם – ימי הקורונה הוסיפה לדימוי והביטחון העצמי רק טוב.

הנראים חזקים

בעולם הישיבות, קטנות וגדולות, מצויים בחורים שמטבעם אינם מסוגלים לשבת שעות על גבי שעות על יד הסטנדר, ומכל מקום, מחמת הלחץ החברתי, הרצון הפנימי שלהם לרכישת מעמד, הם דורשים מעצמם מעבר לגבול יכולתם, פעמים שאף אוכלים פחות מכדי שביעתם, ישנים פחות מהנצרך לגופם, רק בכדי להשיג את השם הטוב.

אותם בחורים, זכו בפיס בימים אלו, שכן בבית הם הורידו מינון, שחררו לחץ, פעלו לפי כוחם האמיתי, הבריאו את גופם, ולא היו בדאגה מתמדת על מקומם ושמם הטוב, מה שבודאי השפיע עליהם לטובה.

מתמודדים שחשיפתם החוצה נעצרה

ישנם נערים (אולי גם א/נשים במקום עבודתם וכדומה! ואכמ"ל), שלצערנו, בתחילת החורף פזלו מעט החוצה, חבר משך אותם לצאת עמו למקום לא טוב, לצפות יחד בדבר לא כדאי, להסתובב במקומות לא רצויים, והם נגררו, נמשכו, מעט נחשפו, ולפתע הגיעה הקורונה ששלחה את כולם אל בתיהם וסגר את כל מקומות הבילוי והשוטטות והרחיק אותם מן החברים.

כן, בהחלט, ישנם בודאי לא מעט בחורים – שהקורונה הצילה אותם מרדת שחת. אמנם מסתבר שלעולם לא נדע ולא נשמע על כך, אך בטוחני שישנם לא מעטים שהבידול מהחברה, הריחוק מהישיבה, הסגירה של כל העסקים למיניהם, הצילה את נפשם, את נשמתם, שכן בימים שהם היו בבית, הרתיחה שקטה, הלהט נרגע, המשיכה נעצרה, הרצף נפגע, וממילא החשיבה נתנה את כוחה, המצפון הוסיף את חלקו, יחד עם חום הבית שהמיס את ליבם, ההחלטות להמשך החיים הטובים, המרוממים, הנצחיים, נצחו.

אלא, שבל נחשוב שבכך הסתיימה התמודדותם, התקררה גחלתם, שכן כאשר יחזרו אל הישיבה [אל מקום העבודה], היצר הרע יחזור אף הוא לפעילות שוטפת, ישלח אליהם שוב פעם הצעות מפתות. אך, לשם כך, אנו ממליצים לנצל את הזמן שהבחורים בבית, הרפו עליהם חום, דברי שבח, התחברו אליהם, שחקו עמהם, צאו עמהם להליכה אישית, וככל שנחבר אותם אלינו, וככל שנתחבר אליהם – אנו מחזקים את מערכת החיסון שלהם מפני הדרדרות כזה או אחר בהמשך, וזה עיקר תפקידנו בשעה שהם בבית. לחבר ולהתחבר.

בהצלחה!!!

מחשבות בראי התקופה

מומלץ לשוחח עליהם עם הבוגרים שבבית

אפשר גם אחרת

הרבה מאוד דברים חשבנו שלא יכול להיות שאי פעם נעשה אותם, לא יתכן שפעם בחודש לא נסע לשבת אל ההורים, שיותר מחודש לא נראה את סבא וסבתא. לא יכול שנהיה יותר מחודשיים ברצף עם הילדים בבית. לעולם לא נלך עם מסכה על הפנים ברחוב. לא יתכן שאדבר עם כל השכנים בבנין, ועוד כל מיני מחירים שהיו נראים לנו כיקרים מאוד בכדי שנעשה אותם, שנשתנה בהם. עד שהגיע הקורונה, וכפתה עלינו התנהגות שונה והוכיחה לנו שכאשר צריך, כאשר אנו מבינים את גודל התמורה, אנחנו מסוגלים גם אחרת. פתאום יכולנו יותר מחודש לא לצאת מהבית, להיות עם הילדים הרבה מאוד בבית ועוד ועוד.

זו הזדמנות עבורנו, להסביר לילדינו הגדולים, המתבגרים, שכל דבר בעולם ניתן לשינוי, כל דבר בעולם אנחנו יכולים, אלא שבשביל זה אנחנו צריכים לדעת את ערכו של השינוי, של ההתנהגות, להכיר בתמורה המשתלמת. והנה ההוכחה, כאשר נוכחנו לדעת שמדובר בשאלה של חיים [גשמיים], להינצל מהקורונה – היינו מוכנים ללכת עם מסכה על הפנים כל היום, להתרחק מחברים, שכנים ועוד.

מכאן נלמד לחיי היומיום, פעמים רבות שאנו אומרים לעצמנו – אנחנו לא יכולים להתרחק מחברה רעה, מהתנהגות לא טובה, 'אני חייב' לצאת החוצה מן הבית לסיבוב, שבת זוגתי תקבל אותי כמו שאני, איני מסוגל להשתנות – כל זאת כאשר אנחנו לא יודעים את ערכה של ההתרחקות מחברה הרעה, שמומלץ לשנות התנהגות לא טובה, שכדאי להיות יותר בבית, להשקיע זמן איכות גם בזוגיות. אבל, ברגע שאנחנו נלמד, נשמע, נבין, שחברה לא טובה זה שאלה של חיים ומוות [גשמיים ורוחניים], שעל התנהגות לא טובה אנחנו משלמים ביוקר בהווה ובעתיד, שעל חוסר השקעה בזוגיות משלמים מחיר יקר מאוד, אז אנחנו נראה פתאום שאנחנו יכולים, שאנחנו מסוגלים, שיש לנו כוח וזמן, ועוד איך. נקודה זו הורחבה, בתוספת דוגמאות רבות מהחיים והסברים מפורטים, בספר החדש לנשים ונערות – מחפשת ליהנות? – מומלץ מאוד לקרוא. נמכר במחיר עלות של 10 ₪ בלבד.

ניתן להשיג במספר מוקדים ברחבי הארץ [כרגע לא ניתן לרכוש ספר זה בחנויות הספרים], פרטים במייל.

כמה אנשים חיי עצמם, חיי נישואיהם, חיי חינוך ילדיהם, היו טובים יותר, שמחים יותר, מוצלחים יותר, אילו רק היו פונים להתייעצות לשאול או לפרוק את אשר על ליבם, ולא משום שחיי נישואיהם נמצא במצוקה, אלו בוודאי צריכים לגשת לקבלת עזרה, אלא אפילו אותם שהכל כשורה, הילדים גדלים בצורה סבירה, אבל הם יכלו להצליח הרבה יותר, ליהנות הרבה יותר, לקבל הדרכה, עצה. כמה נפלא לפגוש זוגות הבאים להתייעץ על האפשרות להפריח יותר את החיים, לקבל הדרכה חוזרת כיצד נהנים מהחיים. כמו כן כמה נפלא לפגוש הורים הבאים להתייעץ על חינוך ילדים, ולא מפני שיש בעיה, אלא רק בכדי לקבל כלים להמשך ההצלחה, אלו וגם אלו, עושים זאת מפני שהם יודעים את ערך התמורה, ומה האדם לא מוכן לעשות בכדי להצליח יותר בחייו וחיי ילדיו.

הערת אגב: כידוע שאצל הגה"צ רבי אליהו לאפיאן זצ"ל הקביעות היומית ללימוד המוסר היתה בבחינת פיקוח נפש. ואמר המשגיח הגה"צ רבי דב יפה זצ"ל, שכאשר רבי אל'ה היה קורא את הפסוק 'החזק במוסר אל תרף נצרה כי היא חייך' היה שואג כארי 'נצרה כי היא חייך', החיים שלך תלויים בזה, דע לך שאם אתה בורח ממוסר אתה בורח מהחיים שלך. עכ"ד.

כמה זוגות היו חיים ביותר שמחה, יותר אהבה, יותר קירבה, אילו בן הזוג היה לומד כל יום בספר מוסר שהיה גורם לו להתעדן, להתמתן, לבדוק את עצמו, להאשים את עצמו, וכו' – אילו היה האדם יודע שלימוד המוסר היא שאלה של אושר החיים, אושר הזוגיות, הוא היה משקיע בזה הרבה יותר זמן, ודי למבין.

שביל ציבורי

מתגובות הקוראים – כל אחד והשביל שלו

לכבוד הרב קרביץ שלום וברכה

יישר כוח ענק על כל המאמרים המחכימים ובפרט בתקופה זו שממש נותן כוח לראות שההתמודדויות אותו דבר אצל כולם והעצות מאד עוזרות.

תודה מיוחדת על המאמר בנושא המחשב שממש עשה סדר בדברים ומאד עזר להתמקד האם אכן זה צורך או לא.

 וכן נהניתי מהמאמר השבוע שמדבר בגובה העיניים על המציאות בשטח ולא כל מיני דמיונות (כמו   הכתבות בעיתונות על הילדים שיושבים מהבוקר עד הערב ושומעים שיעורים… ).

תודה רבה

=============

להרב קרביץ שליט"א

תזכו להמשיך לעשות חיל בעבודת הקודש ולזכות את הרבים.

המאמרים מלאי התוכן והמעש. תזכו לכל הברכות.

==============

קודם כל תודה על המאמרים המחכימים והמעניינים,

אנו מחכים להם כל שבוע מחדש!

==============

לכבוד ארגון שבילים

רכשתי את הספר החדש בשבילך בני, נהניתי מכל פרק, ומשום כך אני מבקש להצטרף לקבלת המאמרים השבועיים לחינוך ילדים.

יישר כוח, והרבה הצלחה